מעשה בגיגית

נולדתי בתל-אביב, 4 שנים לפני מלחמת השחרור. גרנו בצפון העיר בצריף, ומסביבו חצר גדולה. רוב הפעילויות התנהלו בחצר (פרט לימי הגשמים).
כל מכשירי הטכנולוגיה הנפוצים כיום, לא היו בנמצא, אבל היו כלים ששימשו אותנו לכל צרכינו.
הגיגית היתה אחת הכלים, שעליה אני רוצה להקדיש את ספורי.
הגיגית היא קערה גדולה, לרוב בצורת אליפסה, עשויה ממתכת, ולה שתי ידיות "אוזניים" בצדדים, לנשיאה.
גיגית כזו היתה בביתנו, והיא היתה הציר שסביבו סבבו החיים בבית.
הגיגית שמשה לכביסה בתוספת קרש כביסה (במקום מכונת הכביסה המקובלת היום). היו ממלאים מים רותחים, שאותם הרתיחו בדוד על פרימוס, יוצקים לגיגית, מכניסים את הכביסה, מסבנים עם סבון מרובע גדול של "שמן" (ששימש גם לרחצת כלים, גם לרחצת הגוף וגם לחפיפה), ומשפשפים את הבגדים המסובנים על גבי קרש כביסה גלי. לאחר שהכביסה עברה "טיפול" יסודי, שטפו אותה במים קרים ותלו על החבל לייבוש.
הגיגית גם שימשה כאמבטיה, בה נהגה אמי לרחוץ אותי ואת אחי התאום.
ובעיקר, שימשה הגיגית כאביזר משחק. לעיתים היא היתה אניה שאתה הפלגנו לים הגדול, ופעמים אחרות היא היתה אוירון שלקח אותנו לארצות רחוקות.
והנה, יום אחד, בהיותי בת 5, הגיעו אלי 4 חברות, וכהרגלנו, נכנסנו לגיגית לבילוי של אחר-הצהריים. 3 חברות ישבו בתוך הגיגית, חברה אחת עמדה על "אוזן" אחת ואני עמדתי על ה"אוזן" השניה. וכך הפלגנו למרחקים, שרות בקולי-קולות, עליזות ושמחות.
לפתע, אחת האמהות קראה לחברתי לחזור הביתה. 3 החברות שישבו בתוך הגיגית יצאו מתוכה, והחברה שעמדה על ה"אוזן" האחת, קמה גם היא והלכה, ואז הגיגית התהפכה עלי, קבלתי מכה חזקה קרוב לעין, ודם רב החל לרדת מפניי. אמי, שנבהלה למראה הדם הרב, עטפה אותי במגבת ורצה אתי לתחנת מגן דוד אדום הקרובה. צעקותי הדהדו למרחוק.
רופא שהיה במקום, ניקה את פניי והבחין שהיה זה פצע חיצוני, ולאחר חיטוי וטיפול שלחני לביתי.
אמא לקחה אותי הביתה , בדרך קנתה לי סוכריה על מקל ( ממתק שלא היינו מורגלים אליו ביומיום ).
ולמחורת חזרנו לשחק בגיגית האהובה.

היכרות

שמי : בת-שבע אלקלעי
שם המורה (תלמידה) : יעלה זפרני
נולדתי ב 18.5.1944 בתל אביב .
אני נשואה ויש לי 2 ילדים , ו3 נכדים .
כתובתי היא יהודה הלוי 6 פ"ת.
אני משתתפת בחוגים הבאים: התעמלות, תנ"ך, יידיש, כתיבה יוצרת, רקודי-עם ומחשבים.
תחביבים: עבודות-יד (כרגע סריגה), קריאה, טיולים בארץ ובחו"ל, אוהבת הצגות
ויש לי מנוי לקונצרטים.
אני גננת בפנסיה, נהנית מכל הפעילויות וכמובן שיש לי יותר זמן למשפחתי ולנכדיי.